<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן מ"ה</h1>
<h2>דף כט:</h2>
[תשובת ר"ת נגד רבנו משולם]. לבי ראה מורי הוראה, ולא מיראי הוראה, ואלמלא מוראה, שמתים כראי, כי קראו קריאה לבראות בריאה חדשה, למכור ביד אשה, כל טהרה וקדושה, בקול ענות חלושה, וכחומר להמר, היה להם החומר, וכטיט חוצות, אמרות נמרצות, כי החלו לרצות, בגודרי פרצות, לינטות שיטות, להטות בהוטות, פעוטות והדיוטות, להשטות בפשוטות שוטות, נשים חטטות, בעלות פטטות, והיום הזה תאמרנה לגוים להביא חומץ, לא נכוות ברמץ, גם טובלות שחר בעוד חמה זורחת, וזכר לדבר סימן לפיתוי שמץ, וטבלת פתך בחומץ ועל שתיהם בשתהן, כי כל הבא להורות בפשוטות יש לו להעלות על לבו כמה טעה זה הגאון או כל הגאונים. כי דבר פשוט הוא אפי' לתינוק דתנא ע"ז בשית שנין דחומץ שלנו אין משום יין נסך כאשר פשוט היתר יין מבושל. כי שניהם למדין מן המשנה. ויש לתת לב איך טעו הגאונים לאסרו. ואם יטעון הטוען, במלכותו מקילין עליו, שקר מיליו, שהרי בכל מקומות עד אספמיא ועד בכלל נוהגין בו חומר. והדין עם המחמירין, כי מי יקל לכתחילה להורות מהו חלא סיפתקא, ואם החומץ צמית, רפיא וקמיט וכמעט ממית. והלא ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי בקצת נחלקו [ב"ב צ"ו ע"א] דמאי דקרי ליה האי חלא קרי ליה האי חמרא ואמוראי קרי ליה יין קוסס וחמרא דאקריס [ב"ב צ"ה ע"ב]. ולפי שאין אנו בקיאין בחומץ יש לנו להחמיר. ועוד מעשים בכל יום פעמים רבות יש שקורין אותו חומץ ויש נמי שמקדשין ומבדילין עליו, אבל מבושל ידוע לנו ולא החמירו. ואפילו בשר עוף בחלב לא רצו להחמיר ולאסור במקומו של ר' יוסי הגלילי [חולין קט"ז ע"א] כיון שלא מתוך טעות הוא, וכ"ש בחומרות שרצו להחמיר פן יטעו טועי לבב. ויש דברים שהחמירו לבני מדינה וכותאי ונשים [פסחים נ"א ע"א], ואעפ"כ ר' גמליאל קורא למתירין לא יחל דברו. וזה איננו מהן.
